למתאמנת שלי ולי היו לנו שיחות מאוד מעניינות בנוגע לכוחה של בחירה.
עבורי זה די ברור שבחירה יוצרת מציאות ועם זאת, כשהיא שאלה אותי "אבל איך זה שבחרתי וזה לא קורה?" , זה לקח אותי למרחב של שאלה והתבוננות.
האם אכן בחירה יוצרת ומה זה אומר כשהרצון לא תמיד מתממש?
לפעמים נדמה לנו שבחרנו כשלא באמת בחרנו!
אולי רצינו בזה מאד, אבל רצון זה לא אותו הדבר כמו בחירה.
כשאנו רוצים, אנו באים ממקום של חוסר והאנרגיה שלנו ממוקדת על מה שאין לנו. כשאנו בוחרים, אנו באים ליקום ומראים לו איזה עתיד אנו מבקשים ליצור מתוך שלמות ואחדות והוויה ואפילו הייתי אומרת – עוצמה.
לדוגמא, תנו לשני המשפטים הללו להדהד בכם: "אני רוצה שפע" לעומת "אני בוחרת בשפע".
מרגישים את ההבדל?
לפעמים אנו מחזיקים בחירות קונפליקטואליות, מנוגדות.
רוצים אבל גם לא רוצים, בוחרים וגם לא בוחרים – בו זמנית.
זה אומר שהבחירה לא שלמה. בחרנו רק חלקית, למשל ב- 75% בלבד, כלומר שאת ה-25% הנותרים אנו משקיעים נגד עצמנו ולטובת יצירת דרכים לטרפד את אותה בחירה מלהתממש. למה זה קורה?
אולי יש בך פחד מהצלחה, מאיך זה יהיה כשסוף סוף החלום יתממש, פחד מהטוב.
אולי לימדו אותך שאחרי משהו טוב בא משהו רע ואתה מחשיב זאת כאמיתי?
אולי המרדף אחר המימוש היה כה מעניין ונתן טעם לחייך עד שמי יודע, אולי יהיה ממש משעמם אחרי זה, או שכבר לא יהיה טעם להמשיך.
אולי זה קשור לסביבה ופחד שלא יקבלו אותך ולא יאהבו אותך?
ואולי זה לא פחד, אולי פשוט לא לימדו אותך לקבל את המציאות הזו, ללא שיפוטיות, ביקורת וספקות, אשר לא מאפשרים למה שכבר נוצר מטאפיזית להתגשם במציאות שלך. אני יכולה עוד להמשיך אך נראה לי שהמסר ברור, אם רגל אחת על הגז ורגל שניה על הברקס, קצת קשה לרכב להתקדם לא?
איך יודעים אם בחרנו באמת או לא?
תשאלו את עצמכם: מ-0-100 כמה אני רוצה את זה?, אם התשובה היא לא 100, זו לא בחירה אמיתית.
בחירה – יוצרת, אם משהו מפריע בדרכה להתגלות, זה רק אנחנו ומה שרכשנו עד עתה במציאות הזאת.
הבשורות הטובות: השינוי לא תלוי באף אחד אחר, רק בנו.
ברגע שבחרנו – זה כבר נוצר וכעת, מה שנשאר זה ההכרה שלנו בכך וההסכמה לקבל.
ככל שאנו מתבוננים מבעד למשקפי הספק והשיפוט, מפקפקים במה שיצרנו לעצמנו ונאחזים בתוצאה רצויה של איך זה אמור להיות ולהראות?, זה מסמא את עינינו לראות את מה שכבר נוצר וקיים, קוטע את תודעתנו לקלוט את העתיד שכבר מתהווה.
ככל שנתמיד בזה, זה מבטל את כל מה שיצרנו וגודע את עץ היצירה שלנו.
כששותלים שתיל באדמה ומטפחים אותו, משקים אותו, מדשנים אותו, נראה לכם הגיוני לעמוד עם סטופר מעליו: נו, עבר כבר יום! למה אתה לא צומח?, טוב, עבר כבר שבוע, זה בטח לא יצמח, בטח שתלתי לא נכון, בטח השקתי יותר מדי, לכולם זה מצליח בקלות חוץ ממני, מה לא בסדר בי שאפילו שתיל לא צומח לי… ואם הפלא ופלא, למרות כל זה, משהו ירוק מתחיל לבצבץ לו, נראה לכם הגיוני לתפוס לו בשפיץ של העלה ולמשוך בכוח?
לתת אמון שמה ששתלנו – יצמח בזמנו, לאפשר לו את יצירת החיים שלו בסבלנות ולהמשיך לטפח אותו, לתת לו אהבה. להכיר בכך שמשהו מופלא כבר נוצר שם מתחת לאדמה ותיכף יבצבץ ומעניין איך הוא יראה?, וממש לאפשר לסקרנות, לפליאה ולהתרגשות למלא כל מולקולה בגוף - אלו חיים שנוצרים.
לכל יצירה יש כוח חיים משלה.
תראו איך שאתם בוחרים, בבת אחת כל הסביבה שלך משתנה, התפאורה מדלגת מכזו לאחרת, זמן ומרחב מתקפלים ומפסיקים להיות מגבלה, מעולם לא היו באמת.
גם בהתניות שאנו מחזיקים: קודם A ואז B וגם באופן שבו אנו מאפשרים או לא מאפשרים להתממשות של חלומות. זה לא חייב להיות כך. אפשר להיות במציאות הזו מבלי להיות שבויים של החוקים והכללים של המישור הזה.
אז אמנם הזמן לא מנהל את ההוויות הרב ממדיות שאנחנו באמת, אילו שיוצרות הכל ברגע ויכולות לכופף זמן ולשחק איתו, עם זאת, התפיסה הרווחת במישור הפיזי הינה שזמן קיים ומגביל ושאנחנו מוגבלים, והפכנו זאת לאמת שאין לה עוררין.
ככל שאנו משתחררים מתפיסות המציאות שהייתה לנו עד עתה ובוחרים במודעות לשנות, חלומות מתגשמים מהר יותר ואף ברגע.
איך אפשר לתמוך בזה?
אפשר להכיר בעצמנו כיוצרים, לסרב להאמין למציאות זמנית של מראית עין, לשחרר שיפוט לגבי מתי זה יקרה ואיך זה יראה ולטפח את הזרע ששתלנו באמונה, הכרת תודה ואיפשור. ההכרה שלנו בעצמנו ובמה שכבר יצרנו מהווה גשר למימוש כאן ועכשיו.
אם נבחר בזה, מעניין מה ייווצר?
אנחנו נס מהלך – הכירו בזה ויצירה מופלאה תתרחש, אז…תבחרו, כפי שבחרתם לקרוא אותי (ואני מודה על כך כל יום וכל שעה)
הכירו בכך שבחירתכם יוצרת ממש עכשיו מציאות חדשה.
שחררו כל היאחזות בתוצאה רצויה וכל ציפייה לגבי איך זה חייב להיראות.
היו באמונה שלמה והצהירו : אני מאמין בעצמי ומכיר ביוצר שאני.
שאלו שאלות מדי יום בלי לענות עליהן, לשאול ולשחרר: במה כדאי שאשקיע את האנרגיה שלי כדי שזה יתממש?, מה אני יכול לבחור היום שיביא את הבחירה הזו לכדי מימוש?. הסכימו לקבל ואפשרו ליקום לממש.
Comments