הימים הללו הם ימים של לקיחת אחריות. ימים של הכרה בעצמאות שלנו ושל הסובבים אותנו, ימים של שחרור תלות. לפעמים התלות גורמת לנו להרגיש בטוחים, אבל בסופו של דבר היא רק מעכבת אותנו.
כאשר אנחנו תלויים במישהו - הורה, ילד, בן זוג, חבר, אפילו מקום - אנחנו לא באמת באינדיבידואל ולא מממשים את הפוטנציאל שלנו.
בדרך כלל זה פועל גם הפוך כך שהתלות הופכת להיות הדדית - גם אותו אחד שתלויים בו מרגיש אנרגיה דחוסה ונוצרת שם חסימה.
כדי למצות את עצמנו, כדי להגשים את עצמנו, כדי להיות ביעוד שלנו - אנחנו צריכים להיות ניזונים מעצמנו בלבד בכל המובנים - כלכלית ,פיזית, רגשית ומנטלית.
להיות הכלי של עצמנו - כי כשנדע להכיל את עצמנו - נוכל להתפתח ולהתקדם בלי פחד.
דוגמה - ילד שלא בוטחים בו, שלא סומכים עליו, שלא נותנים לו הזדמנות להפעיל שיקול דעת, שעושים בשבילו הכל ומגוננים עליו כל הזמן - לא ילמד כישורי חיים. לא רק זה - הוא גם מבין שבעצם לא סומכים עליו ולכן הוא לא סומך על עצמו. אני יודעת שהורים עושים את זה ממקומות של דאגה (חרדה) אבל יש להבין שההשלכות מזיקות בסופו של דבר. ברגע שנכיר בעצמאות של הילד - נגרום לו לקחת אחריות ולהיות ילד עצמאי.
קודם כל צריך להבין שהתלות קיימת - להיות מודעים לה ואז - פשוט לתת לה ללכת, לשחרר אותה.
כמו תינוק שלומד ללכת לבד, בהתחלה נופלים, אח"כ רצים ומגלים עולמות חדשים.
כשאנחנו תלויים - אנחנו לא לוקחים אחריות ורק מאשימים את סביבתנו וכשמתחילים להאשים - נכנסים לקורבנות ולרחמים עצמיים...
שחררו את זה, שחרור התלות מעניק מרחב גדול לכולם והרגשה של שחרור גדול.
זה זמן טוב לצאת החוצה מבלי לצפות לעזרה מבחוץ, סמכו על עצמכם, קבלו אחריות על עצמכם ונווטו אתם את הגורל שלכם!
